text | |

words:

פליטים – התגובה שלי לתערוכת התגובה בבית האדום \הגר שפירא                                            

 15.3.18

בסוף השבוע של ה- 8-12.3 התקיימה תערוכה שנקראה ״פליטים, תערוכת תגובה״ בבית האדום, שכונת שפירא, ת״א. התערוכה אורגנה על ידי בסיוע של צוות הבית האדום- האמן אורן פישר ודפנה רשף. חודש לפני התערוכה פרסמנו קול קורא והתוצאה הייתה תערוכה של 120 אמנים, ועוד עשרות מוסיקאים ואמני פרפורמנס. הוחלט שהתערוכה כולה תפריש מחצית ויותר מהכנסת מכירות היצירות לטובת עמותת ״אליפלט״, הפועלת למען ילדי מבקשי המקלט. והם אף השיקו בתוך התערוכה תערוכת צילומים מרהיבה שהילדים צלמו בעצמם, בהנחייתה של ניצן שתרוג. פרטים נוספים על התערוכה ניתן למצוא בבלוג עליו עמלות בימים אלו:

http://plitim.info/

 

ביום שבת, ה- 10.3, הגיעה בשעה 16:00 למקום ש׳ מ״החזית לשחרור דרום תל-אביב״, ביחד עם מספר פעילים. מודה שציפינו להם בערב – הם הקדימו, ותזמנו את ההגעה שלהם לזמן ההרצאה המתוכננת של יעל גבירץ, ראש עמותת אליפלט.

ההגעה של ש׳ לתערוכה, והחשש מפני עימות ואלימות מילולית ופיסית, היה דבר שתפס נפח משמעותי במהלך ההכנות לארוע. היא תקפה אותנו בפייסבוק ולכן נחסמה, היא פרסמה מאמר מביך ב״רוטר״, שמתמלל את כל התכתובת שנהלנו איתה בספין מתריס ונקמני. על אף שברור לי שהיא לא תתלכלך בכלום בעצמה, חששנו מאוד מהפרובוקציות שהיא יודעת לחולל והרוחות אותן היא יודעת להלהיט. כן, ש׳ היא כמו הביבי המסית של דרום תל אביב.

והנה היא בשער הבית האדום, צהרי שבת, בלב שכונת שפירא, והמגהפון כבוי, תודה לאל.

נשמנו עמוק, יצאנו לקראתן, ולהלן השתלשלות הארועים כפי שאני זוכרת אותם בחווייתי שלי:

אני: = שלום לכן וברוכים הבאים, חיכינו לכן ואנחנו שמחים שבאתן. לי קוראים הגר שפירא, אנחנו מכירות. קודם כל רוצה להציג את עצמי – אני חיה בשכונה כבר שנים, ובדרום תל אביב גם. סבתי גדלה בתקווה, סבי בכרם התימנים, ואני מורה בחינוך מיוחד, וכל מה שתראו פה זה בעצם מענה לקול קורא שאנחנו פרסמנו. (ידעתי שכל המידע רלוונטי עבורן כנקודת פתיחה מולי)

-איפה איפה פרסמתם לא ראינו

-פרסמנו ברשתות בכל הפורומים של היוצרים והאמנים שאנחנו מכירים. וככה גם התערוכה – כל מי ששלח מציג, ללא שום צנזורה. אני בטוחה שיש דברים שתאהבו יותר ופחות, אבל אני פה ואשמח לענות לכן על כל שאלה.

סיבוב בחלל הגלריה

אני קורא עבורך את התמונה, אני נוגע בה בכף רגלך, אני מסביר לך משום שאיני יכול להסביר את התמונות האלה לבני אדם. ארנבת מבינה יותר ממרבית בני האדם החושבים באמצעות השכל. אני מסביר לך שאת חייבת להביט בתמונות ישר על מנת להבינן. מאד חשוב להביט ישר! ארנבת יודעת בלי ספק יותר מהאדם שכיוונים חשובים במיוחד”.

בויס, מתוך הפרפורמנס ״איך מסבירים אמנות לארנבת מתה״, 1965

טל ניסים, פיין 1

-יווו מה זה, מה זה,

-או, אני מאוד שמחה שאנחנו מתחילים מפה כי זו יצירה שאני אוהבת במיוחד. פיין 1, טל ניסים הוא צלם מאוד אסתטי, מאוד מדויק, והוא כמו שאתן רואות מתעד פה את המבנה שנותר מבניין פיין הידוע. שזה נהדר שמזה מתחילים שאני בטוחה שכולנו מסכימות על ההזנחה הפומבית שקורית פה בדרום תל אביב. הרי כולם ידעו שהמקום הזה הוא הסדום ועמורה של השכונה, ונשים רבות אבדו שם צלם אנוש. וזה פשוט מזעזע שזה קורה שנים בגלוי, ומה מוזר בתמונה הזו ? מישהי מזהה?

הרי המבנה שוכן כמאה מטרים משדרות רוטשילד, והבניינים הגבוהים הרי קו הרקיע הוא אחר. אז מה הוא עושה פה,

-קריאות התפעלות

-הוא למעשה שתל פה שמיים. זה מה שנקרא דימוי מעובד

ומול זה אני ישר רוצה שנמשיך

know hope, they raised it too high

בואו נדבר על היצירה הזו, שזו היצירה הכי יקרה בתערוכה ועשה אותה אמן ישראלי ממוצא אמריקאי, אדם יקותיאלי, והוא מצליח ממש, ברמה בינלאומית. הוא היה אמן רחוב והשם שלו כפי שאתן רואות זה משחק מילים. Know – דע תקווה

-(קריאות התפעלות)

-עכשיו אצלו יש מוטיב חוזר ביצירה, וזו הציפור. ציפור התקווה. וכפי שאתן רואות פה הן שבורות… נכון. וכל הציפורים האלו לא מחוברות. אני חושבת שהוא שם אותן באקווריום הזה וממש זרק אותו ככה…. וכמו שאתן רואות יש פה במרחק… כן זה דגל, ושם היצירה למעשה עוטף את העבודה.

לידו מציג אמן מקסים ששמו אפוורקי, הוא צייר מאריתראה, מבקש מקלט, והוא מציג פה מספר עבודות יפהפיות. אחת מהן זו דיוקן האריה העוצמתי הזה.

Afwerke Teame, אריה

נ׳ ( פעילת החזית): את יודעת, גם אני הייתי מציירת פעם –

*****מסתובבים בתערוכה מספר דקות בהתפעלות, ולפתע מגלים את החדר הירוק, אותו מידרנו כ   18+, מאחר ויש בו דימויים לא פשוטים. אני שומעת אותם בפנים, מצלמים, מתלהמים, נתפסים למספר עבודות עם דימויים של מגן דוד וכיתוב hollyland-hollyshit (יניב עמר), דמותו של חיים מולא (עוז מלול). בשלב הזה יצאתי, וחשתי כיצד הדם בורח מהגוף. אמרתי לחבר – עוד רגע הם מקפיצים לפה את הצל.

לפתע מופיע ד׳, מהחבורה, כולו נלהב – אמנית עשתה יצירה בעקבות גרפיטי שלו ״ביבי מלך המסתננים״.

-בונא אני ישבתי לילה שלם במעצר בשביל זה, איזה יופי, וואלה. ממש יפה. תגידי, כמה זה עולה? כמה?

-אה, וואו….. בגדול היצירה עולה 400 ש״ח, כי מחצית זו התרמה, אז אני צריכה לברר…

בשלב הזה הזמנו את כולם לצאת החוצה, לעשן סיגריה, להרגע קצת. אורן פישר הגיע עם מגש כוסות קפה, וישבנו כולנו, כולל אפורקי טים הצייר.

-את יודעת ש׳, אם אמא שלי הייתה אתנו פה היום, היא בכלל הייתה עומדת פה איתך. אני מכירה את חילוקי הדעות מאוד מקרוב. אצלנו זה ממש בתוך הבית, סביב שולחן האוכל.  והיא זו שקוראת רוטר, ושלחה לי את המאמר הזה. ותדעי לך שזה היה לי לא נעים.

אבל בואי רגע, בואי נעשה בשביל אמא שלי סלפי, כן, היא בחו״ל עכשיו.

ישבנו כולנו במרפסת באחת הסצנות הסוריאליסטיות בחיי. אני ליד אפורקי, מולי ש׳, לידי גברת עם חולצה של החזית לשחרור דרום תל אביב, ואני מערבבת לה סוכר לקפה. במקביל הגיעו אנשים לראות את התערוכה, מספר מבקשי מקלט עם ילדיהם, ואנחנו מברכים אותם לשלום.

מודה שאני כבר לא זוכרת את הדיאלוג הפשוט של שיחת החולין שהתקיימה שם, באותו אחר צהריים על המרפסת של הבית האדום. אני רק יכולה להעיד על ירידת המתח שאני חוויתי. הדיאלוג הפשוט והאינטרקציה של כולם ביחד, היה כשלעצמו חוויה  מאוד חזקה.

נפרדנו לאחר צילום נוסף בגלריה, ורכישה נוספת של בובה מאת ג׳ני מיילכוב, לבחור מה״חזית״.

בהמשך התכנסנו כולנו בשעה 20:00 בערב לפאנל תושבים, בהנחיית בכור חיימוב. בפאנל נכחו עו״ד אסף וייצן, ששי מעמותת פרדס, אורן ודפנה מהבית האדום, דוד ואלון מחברת van, וכן, גם ש׳. השיח היה מאוד פורה, לכל הצדדים, ובעיקר מבורך. את דעותיה של ש׳ כולם כבר הכירו, אבל היו איתה נשים וגברים מאוד מכובדים פה מהשכונה, והיה מאוד נכון לאפשר להם להתבטא בפורום שמכבד אותן, ולא רק שופט אותם. המצוקה של תושבי דרום תל אביב בסוגייה הזו היא מאוד ממשית, וזוכה להתעלמות גורפת ומתריסה מצד השלטונות. הרי ידוע שככה ש׳ בעצמה מלבה את הצלחתה הפוליטית- על גבם של מבקשי מקלט משוללי זכויות, בתוך טריטוריה שכולה משדרת מצוקה והזנחה, המצליחה בכל זאת לחיות בדו קיום יומיומי, פשוט ומעורר השראה.

בסך הכל, התערוכה כולה עמדה בסימן של ״נגד הגירוש, בעד דרום תל – אביב״. העמדה הזו נשמרה והתוותה את הקו האמנותי, ואת התוכן שהתקיים בארוע עצמו.  זה לא פשוט לתפוס עמדה, כגוף השוכן בתוך ולמען שכונת שפירא שלנו הקטנה והיקרה. אבל זה, לצד הבחירות הדינאמיות שנאלצנו לפעול בה לאורך הארוע, היה הדבר הטוב ביותר שקרה וקורה בתערוכה.

אחרי כמובן ערב הפתיחה וההופעה הופכת הבטן של להקת ההיפ הופ הסודנית Dream boys

המסך הלבן שהתנדבו באהבה רבה, וכמובן MC Rif Raf

 

.

 

Visual:

 

 

 

הגר שפירא,2018